סינדרלה" מאת תיירי מלאנדן-בלט ביאריץ"

״סינדרלה״, בגרסתו של תיירי מלנדן, מנהלה האמנותי של להקת בלט ביאריץ, עם המוזיקה של סרגיי פרוקופייב היא בעיקר עטיפה ויזואלית מרשימה. סיפור עלילה בתנועה אסתטית, המבוססת על הסגנון הניאו-קלאסי.

מלנדן, כוריאוגרף פורה ומצליח עטור פרסים, אמנם הצהיר בראיונות איתו שהוא יצר את סינדרלה שלו כמי שבורחת ממחשכי המציאות ומן האנושיות המדממת אבל בפועל גרסתו היא מעין סיפור אגדה מהימים הראשונים של אולפני וולט דיסני שדישדש בתוך קלישאות על אודות הגשמה עצמית. עוד עלמה מדוכאת, הנעזרת בפיה הטובה שלה, השואפת למצוא אהבה ולהגשים את חלומה- למצוא נסיך.

כן, סינדרלה המסכנה אכן נאלצה בפתיחה לצחצח איזו נעל בסמרטוט, אבל רוב הזמן היא נעה בדרך להגשמה העצמית, שטופת אור בפיזוז חינני, בתוך כוריאוגרפיה לא מאוד מאתגרת. והכל כאן נערם יפה יפה: התפאורה המרשימה שמורכבת ממאות נעלי עקב שחורות שתלויות וצפות באוויר. בנשף מספר המשתתפים מוכפל על-ידי בובות רוקדות על גלגלים שלבושות בשמלות שחורות עתירות בד. רקדנים המדמים עלי כותרת הנסגרים ונפתחים. ושדונים וסרטנים וציפורים ועוד בדים מתנפנפים, ופיה על בהונות קלה כמו ענן, ונסיך אחד, דניאל ויזקאיו, שכמו גם סינדרלה שלו, פטרישיה ולסקז ,פיזז וצהל והשתטח לרגע בצער, אבל היה רחוק מלהבריק. מאכזב במיוחד היה דואט ההתאהבות שלהם גע שבמקום להציע איזה רגע אוטופי של פריחה אינסופית, הרגיש כאילו הוא נכפה עליהם כדי לחדד רעיון.

נקודת האור היחידה היו האמא ושתי האחיות החורגות שנרקדו על ידי רקדנים גברים הבנויים לתלפיות, עידכון שובב חכם ומענג, שיצר סיטואציות מלאות הומור וסרקזם שמוצו עד תום. הקביים של האם החורגת, שאף היא התחרתה על ליבו של הנסיך, חשפו יכולת טכנית מצויינת והבעות הפנים של שלושתם כבשו לגמרי את הקהל. המראה הכהה המרושע, גלוחי הראש, והגישה הכנועה של הבנות לאמא הזכירו לרגעים את הנשים של בית ברנרדה אלבה.

מלנדן הוא כוריאוגרף עם עין חדה ואוזן קשבת שמצליח ליצור עבודה קסומה ורגישה עם הברקות. אלא שהנסיון לשמור ב״סינדרלה״ על איזו גלובליות אוניברסלית בלי טיפת אפלה, הופך את העולם לשטוח מאוד וחסר סיכוי. הדרך היחידה לצלוח את כל זה היא להיתמם לגמרי, לקנות ביציאה שלושה בייגלה בעשרה שקלים, לעלות על אופני המרכבה הירוקים בחסות העירייה, ולהתגלגל אל עבר האופק.

צילום: Olivier Houeix