קשה שלא לשמוח למראה עשרה רקדנים צעירים הרוקדים היפ הופ במשך למעלה משעה, כשגופם והמחול נראים כשייכים לגמרי זה לזה, וכאילו אי אפשר שלא ירקדו. כי לעיתים אנחנו זקוקים בדיוק לזה, ל׳אמנות עליזה׳, קלילה, מעופפת, אדישה לעילא, מלאכותית עד תום. אמנות שתהיה כפי שסבר ניטשה ״הוללת, מרחפת, מרקדת, מלגלגת, ילדותית ומאושרת, על מנת שלא נאבד חירות זו שמעל פני הדברים”.

PIXEL המופע החדש של השגריר של ההיפ הופ הצרפתי, הכוריאוגרף ממוצא צפון אפריקאי מוראד מרזוקי, משלב מחול אורבני וקרקסי עם תפאורה דיגיטלית תלת מימדית, אשר זזה ומגיבה לתנועות הרקדנים ולשינויים במיקומם ויוצרת אשליות אופטיות.

מרזוקי שהקים את להקתו ב-1996 עשה רבות לקדם את תחום ההיפ הופ מהרחוב אל הבמות הלגיטימיות, לוקח את מה שהחל כתרבות רחוב  בעיירות הפחונים של ריו דה ז’נירו, את אותו מחול של זעם וביטוי שבא ממצוקה, מעבד אותו והופך אותו לדבר אחר, מרהיב, מלא שמחה.

והמופע הזה הוא כמו צמר גפן מתוק, כמו סוכר מומס הנזרק מהמרכז החוצה בכח צנטרפוגלי ויוצר חוטים דקים כשהוא עובר דרך החורים שבדופן הקערה. כמו ממתק ענק, בצורת חלום אורירי ובלתי נתפס. כי מרזוקי, שחבר לאדריאן מונדוט, מדען מחשב ואומן רב תחומי ולקלייר ברדיין מעצבת ואמנית חזותית, הצליח לברוא ממלכה רבת יופי שנותר לנו רק לשוטט בשבילים שהושארו בעבורנו ולנסות לספוג את העומס.

קרדיט צלם- Laurent Philippe
קרדיט צלם- Laurent Philippe

וביצירה הזו היו מחול אטי, דתי-רוחני כביכול, שהרגיש זר לגופם של הרקדנים אבל גם המיס את ההיפ הופ למקום חדש. ואשליה טופוגרפית של מקווי מים ושל גבעות ועמקים תלת מימדיים שהרקדנים נאלצו לנווט ביניהם או לדלג מעליהם. וגשם, ונפילת פתיתי שלג ורשת דייגים בתנועה, ומשחק בקנה־מידה ובפרופורציות, וחיסול ההבדל בין פנים לחוץ, וקיר חלקיקים ענק שמסתובב ונופל אל הקהל, ואינסוף אינטרקציות עם פיקסלים, ומשחקים מיומנים בין יחיד מול קבוצה, בין סצנות מינוריות לגעש מהיר, חזק וסוער בהילולת הגוף הפיסי. ואשליה משכנעת-אסקפיזם שבימים האלה, בזמן הזה, אי אפשר שלא להודות עליו.

קרדיט צלם- Laurent Philippe
קרדיט צלם- Laurent Philippe

והרקדנים הם כולם פרפורמרים מדהימים, אקרובטים עוצרי נשימה שטרפו את הבמה, מאתגרים את כוח המשיכה ושולטים בגוף, הופכים אותו לנוזלי, מוכיחים את הטענה המדעית כי כשישים אחוזים ממשקל גוף האדם הם מים.  אבל בעיקר הם עוזרים לקסם של מרזוקי להצליח. זה איננו מופע הנושא עימו בשורה, ויש בסופו תחושה של משהו מהונדס וקצת סינטטי במעבר בין מה שצמח ברחוב לעבר קהל אנין. באותו ביות קצת שטחי ורב אפקטים. והתוצאה הנראית לעין איננה מנביעה מתח פורה. זה רק קסם שהצליח. אז לכו תמימים. רק ככה תצליחו להתפעם מהנוכחות המזוקקת ולהסתפק בה.