ארבע סונטות

ערב הפתיחה של "לילות השמש העולה" הוקדש לשיתוף הפעולה היצירתי של ישראלים ויפנים הפועלים בישראל. מה שכפה מפגש בין שני זרים מוחלטים שבסיס ההשוואה ביניהם מופרך או אסוציאטיבי, יצר ביחד שלהם כפולה בעלת אסתטיקה רגישה מפתיעה.
את הערב פתחה היצירה "יהודה ישו על בסיס סויה" של אלה רוטשילד ומיראי מוריאמה. הדואט שנוצר בעקבות סיפורו של הסופר היפני אוסמו דאזאי, מתחיל באיזה עידון איטי. מוריאמה עומד ומדבר ביפנית, מאחוריו ניצבת רוטשילד אוחזת בכוס יין אדום, בהמשך היא חגה סביבו, משפילה ומחליקה, מושיטה לו יד, והכל במיומנות מבלי לאבד טיפה. ומה שהחל כמעודן יתגלגל להיות כאוטי אבל יתפתח בטבעיות ובהרמוניה הדדית, בתהליך של משא ומתן. השיא יהיה בדיאלוג הניתך בין הדיבור ביפנית לדיבור בעברית, כשהקולות מבהילים זה את זה בהלמות תופים עדינה, דרך קירות, אל שפת האור.
'סונטה בארבע תנועות' של שלומי פריג'  בהשתתפות מאי ערמון ומאמי שימיזאקי, השאירה אותנו עם הוודיאו הפותח של איתמר לוריא בו תקריבי הפנים של שתי הרקדניות בערמומיות פשוטה יצרה חפיפה אינטימית.
הסולו "לאס מנינאס" מאת טומו סונה, מתמודד עם שבריריות זהותו של הפרט בתוך הדינמיקה הקבוצתית. גמישה ונוזלית מנסה סונה לשמור על איזה אושר פנימי, תנועותיה הרכות זורמות ומתחככות ברצפה כמעט בעצלות, ונדמה שהיא נמצאת באיזה מערך זמן אחיד ללא שיא ועם הדגשות נדירות. בסוף מתוך העציץ המוקרן בעומק הבמה יצמחו אנשים זעירים, בדרכם אל החלון השחור הם יהפכו לעלים נבולים מושלכי צעקה.
  
העבודה "מלח" של שני בן-חיים וטקאנורי קוואהרדה, נוצרה בהשראת מסעם של בני שבט טיבטי אל עבר אגם מלח קדוש. הדואט היפהפה הזה נרקד בשפיפה לאורך פס צר ממוסגר זרוע מלח, באיזה פולחן זוגי, רב חכמה ומהנה. השרירים מתוחים ומוכנים, רגילים לקבל משקל, והאדרנלין מתעורר כשיש בו צורך להגרף בזמן. לאט לאט מצטברים הדימויים ונבנים בנו המראות היפים של הולכי האדמה והמלח, המהפכים בין שם-לכאן.

העבודות עלו במסגרת "לילות השמש העולה" – מחול יפני עכשווי במרכז סוזן דלל