״SunBengSitting״ מאת סיימון מאייר:

״SunBengSitting״ הוא שמו של ספסל עץ מסורתי, המונח ליד דלת הכניסה כדי לתפוס קצת שמש. אבל הוא גם סולו שכולו חיפוש הומוריסטי אובססיבי אחר זהותו של מי שהיה נער חווה אוסטרי והפך לרקדן שאפתן.
ובמסע הזה מבנו של חקלאי לאמן, מאייר מגולל את עלילותיו, אנרגטי ומלא מוטיבציה.
האזכורים והרמזים רחבי היריעה והרבדים מאומצים דרך אינטימיות, מעורסלים אל חיק המחול באמצעות הגוף והחושים, באמירה, במישוש, בהצלפה, בתפילה או מלמול, כמו נוצרו בסערת רגשות או מתוך החמרה כמעט מענישה.
והחלל הוא כמו מחנה אימונים ענק ואין כמעט דבר שמאייר לא מפליא לעשות: להניף שוט מעל ראשו בסיחרור מסוכן, לנגן בכינור ולשיר יודלינג- הצלילים מתחלפים תכופות מהגבוה לנמוך והקול הנשבר לכאורה, מפיק צליל מאוד ייחודי. במבטא באווארי שספק אם אתה מבין אותו גם אם אתה דובר גרמנית.
והוא רוקע וקופץ לקצב ריקוד עם עם איזה רצף צעדים מסורתי, אצעדת פעמונים לרגליו. והמוסיקה נעה מקולות חוץ של איזה טבע לצליל מכני מחריש אוזניים.
והא מסתחרר, כל הזמן, באינספור ורייאציות, הסיחרורים האובססיבים הופכים לריצוד אפילפטי, אט אט מתבהרת הונאת האשליה: הפער בין החיפוי החיצוני של הגוף העירום לבין האיום שהוא מסתיר בתוכו.
ושוב הוא מצליף על גופו, החזה והירכיים מאדימים ברצינות ונשארים כך זמן ארוך מאוד. ושוב הוא מתפנה להניף באויר שוט אחר, אחת לכמה זמן בוקע מתוכו קול פיצוץ. עד שהצליפה הופכת לפסקול מכונן.
לעיתים הוא יוצר איזו אווירה מופרכת ועליזה של עדר באלפים. רוקד ריקוד עם עם בת זוג וירטואלית במהוגנות מרשימה. ברגע הבא הוא כבר צובט את הפטמות, תולש מעט שיער ומרים את הידיים למעלה, מעל הראש, כנכנע.
בסוף, ישוב על שרפרף מאולתר, הוא משתף אותנו בשיר ערש אוסטרי אפל שאביו נהג לשיר לו, מין תמהיל בלתי אפשרי בין מוסיקה קלילה ומדבקת לסיפור אהבה מלא תוגה, בו עלם חמודות מבקש לקטוף פרח לאהובתו אלא שאותו פרח נדיר הנמצא בקצהו של צוק מדרדר אותו לתהום ובעוד מעיו נשפכים החוצה וידו האחת נקטעת, ידו השניה אוחזת בפרח המכוסה בדם.

״SunBengSitting״ של מאייר היא עבודה רבת המצאות המאפשרת לו לחשוף את מלוא כשרונו כאמן וכמספר. במבט ראשון מאייר מצטיין כליצן המבצע תרגיל קפריזי, אבל הוא משאיר אחריו ביקורת על מופרכותן של עלילות גבורה ועל האשליה של כוחות העל. ואנו מאמינים לכל מה שהוא מראה לנו, ובצדק, יצאנו מזמזמים.

שתפ.י ביקורת