קוֹליסים או תשעה הרהורים על פוטנציאל קריסה

0. הָעֲבוֹדוֹת חוֹנְקוֹת דִּבּוּר יָשִׁיר אֶפְשָׁר רַק לְהִתְקָרֵב וּלְרַחְרֵחַ וְלִסּוֹג כְּכֶלֶב.

1. נֵס גָּדוֹל קוֹרֶה בַּתַּחְתִּית. הָאֲדָמָה הִיא מָקוֹם בּוֹ אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בַּמָּקוֹם. מִכָּל עֵבֶר מִשְׁתַּכֵּן כֹּחַ גָּדוֹל. אִם נִתְנַגֵּד לוֹ – הֵיכָן בְּדִיּוּק נַעֲמֹד.

2. מַאיָה כֹּהֵן לֵוִי יוֹרֶדֶת אֶל הָאֲדָמָה לִרְאוֹת מֵחָדָשׁ אֶת הָעוֹלָם, לִרְאוֹת הֵיכָן נִמְצָא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר, פּוֹעֶרֶת אֶת מַה שֶּׁנִּפְתָּח בְּכָל חֻמּוֹ וּמִיָּד נִסְתָּם. מוֹעֶדֶת.

מִי שֶׁמִּתְאַמֵּץ לִמְעֹד לֹא חוֹזֵר הַבַּיְתָה. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת גַּם בִּתְהִלָּה וְגַם בַּשִּׁיבָה הַבַּיְתָה, אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת בְּאֹמֶץ הַסְּחִיפָה מַטָּה וְגַם לְהִמָּלֵט מֵהַבּוֹר.

עַכְשָׁו זֶה זְמַן לִלְמֹד יְסוֹדוֹת. לִצְבֹּר קְפָלִים. לְהִכָּנַע לַמַּכְתֵּשׁ שֶׁיָּצַר מֶטֶאוֹרִיט בְּסִיבִּיר. לֶאֱחֹז בַּיָּדִית. לְחַרְחֵר מוּל חוֹר הַכִּיּוֹר. אֵלִי אֵלִי לָמָּה עֲזַבְתָּנִי?

אֲדָמָה הִיא אַף פַּעַם לֹא הֶשֵּׂג, אֵיךְ אֶפְשָׁר לָתֵת אֵמוּן בְּמַה שֶּׁתָּמִיד מַצִּיעַ סֶדֶק, זָדָה, חֲלַל בּוֹר. גַּם אִם נַחֲרִיד מַרְתְּפִים מַה שֶּׁנִּלְקַח לֹא יֻחְזַר. הַגּוֹרָל תָּאֵב מְהוּמוֹת. הָאֲדָמָה נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים‏ חֲלוּלִים.

אִם הָיוּ מַיִם הָיִינוּ נִרְגָּעִים.

3. הַבּוֹלְעָנִים מְמִיתִים אֶת הַמַּטָּע. אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנַחְנוּ חוֹרְשִׁים שָׂדוֹת, הַחַיִּים נִמְשָׁכִים וְנִמְתָּחִים, הֶחָרִיץ הַצַּר – נִצָּחוֹן מַזְהִיר, מוֹלִיד לָנוּ קְלָף מְצֻיָּן לְמִקּוּחַ.

שָׂדוֹת, שָׂדוֹת רְחוֹקִים. וְיֵשׁ גַּם שָׂדֶה מַגְנֵטִי – שְׂדֵה כֹּחַ וֶקְטוֹרִי הַפּוֹעֵל עַל גּוּפִים בַּעֲלֵי מִטְעָן בִּתְנוּעָה. וּשְׂדֵה קְרָב – מָקוֹם בּוֹ נֶעֱרָכִים קְרָבוֹת עוֹיְנִים, וִירְטוּאָלִיִּים אוֹ מַמָּשִׁיִּים. בְּהַשְׁאָלָה שֶׁטַח בּוֹ יֶשְׁנָם פְּצוּעִים וְ/אוֹ הֲרוּגִים. וּשְׂדֵה רְאִיָּה – שֶׁטַח שֶׁנִּתָּן לִקְלֹט מִמֶּנּוּ מֵידָע בְּאֶמְצָעוּת הָאוֹר מִנְּקֻדַּת מַבָּט סְפֶּצִיפִית, בְּרֶגַע נָתוּן. לְאָדָם שֶׁסּוֹבֵל מִמַּחֲלָה רִשְׁתִּית יֵשׁ שְׂדֵה רְאִיָּה צַר בִּמְיֻחָד. וְיֵשׁ שָׂדֶה – אִם נָבוֹא וְנָנִיף, נָנִיר לָנוּ נִיר, יֵעָקְרוּ הַקּוֹצִים וְהָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְיִהְיֶה רָאוּי לִזְרִיעָה.

4. הִיא כּוֹתֶבֶת עַל פֶּתֶק בַּסְּטוּדְיוֹ: עֲקֵבוֹת – שִׁכְבָה רִאשׁוֹנָה בָּהִיר מְאֹד, שִׁכְבָה שְׁנִיָּה לְהַדְגִּישׁ אֶת הָעֲקֵבוֹת בְּצֶבַע קְצָת יוֹתֵר כֵּהֶה, עוֹד רִשּׁוּם שֶׁל עֲקֵבוֹת, וְצֶבַע שְׁלִישִׁי לְהַדְגִּישׁ אֶת הָרִשּׁוּם הַשֵּׁנִי.

וְיֵשׁ פִּתְאֹם אֶת הָאָדֹם אָדֹם הַזֶּה? אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מַה לְּהַגִּיד עָלָיו. אִם אֶתְמַסֵּר כָּל כֻּלִּי, נִדְמֶה לִי שֶׁאָמוּת.

5. יֵשׁ מַשֶּׁהוּ יָפֶה בִּמְיֻחָד בַּעֲשִׂיַּת דְּבָרִים בְּמַעֲגָל קָטָן סָגוּר וַחֲסַר סִכּוּי אַךְ עִם כָּל הַמֶּרֶץ וְהָאַמְבִּיצְיָה שֶׁל מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים יוֹתֵר.

שָׁעוֹת שֶׁל פְּעֻלָּה רִיטוּאָלִית רַבַּת קֶסֶם. הוֹפֶכֶת אֶת הָאֲדָמָה, הוֹפֶכֶת אוֹתִי חַסְרַת אוֹנִים. מְגַלָּה לִי אֶת הַיְסוֹדוֹת תַּחַת הָאֶבֶן. הַאִם לְהִמָּלֵט, לָשֵׂאת אֶת עַצְמִי מִן הָעִרְעוּר, לְהִתָּלוֹת בַּיָּרֵחַ הַמָּלֵא אוֹ בְּזֶה הַלָּקוּי שֶׁתַּכְלִיתוֹ לְהַרְוִיחַ זְמַן?

6. הַכֹּל מְסַחְרֵר וּמַכֶּה וּמַרְעִיף. עָמֹק מִתַּחַת לָרַגְלַיִם הָאֲדָמָה הַבּוֹעֶרֶת מִבְּרֵאשִׁית שׁוּב כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ תַּחְתֵּינוּ הַשְּׂבֵעִים, הַיּוֹצְאִים מִגִּדְרֵנוּ. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבֵי הַבָּשָׂר וְהַדָּם, חַיָּבִים לִהְיוֹת מְרִיעִים עַל כָּל פְּסִיעָה אוֹ לִקְפֹּץ פְּנִימָה נִלְהָבִים וְנִגְעָלִים. לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ.

הִנֵּה דְּקָלִים שִׁפְלֵי צַמֶּרֶת, הַיֹּבֶשׁ שֶׁל הֶחָלוּל וְהַמֻּרְעָב הוֹפֵךְ אֶת הַיֹּפִי לְזִכָּרוֹן לְנֶגֶד עֵינֵינוּ מַמָּשׁ. וְשׁוּם נִצָּנִים לֹא נִרְאִים בָּאָרֶץ.

וְהִנֵּה שָׁם, כִּמְעַט בָּאֶמְצַע, מִזְבַּח שִׂיחַ, אֶלֶמֶנְט מַנְמִיךְ חָרוּז כָּחֹל כָּתֹם וְכֶסֶף, וְאַיֵּה הַשֶּׂה? הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁיְּעַטְּרוּהוּ בַּחֲרִיטָה, בְּמַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה בְּאוֹלָר קָטָן.

וְהִנֵּה עוֹלֶה הַזּוֹרֵעַ, כְּמוֹ הִתְפָּרְצוּת סֶנְטִימֶנְטָלִית בְּצוּרָה סְגוּרָה אַחַת, מְקַנֵּן לָבֶטַח, חֲסַר זֶרַע. אוּלַי תְּשׁוּבָה לִשְׁאֵלָה שֶׁלֹּא שָׁאַלְנוּ. קֹצֶר הַיָּד שֶׁלּוֹ מִצְטָרֵף אֶל הַנָּכֻיּוֹת הָאֲחֵרוֹת, הַבִּלְתִּי נִמְנָעוֹת.

רַק הָאֹפֶק הַגָּבוֹהַּ עוֹצֵר נְשִׁימָה.

לֹא קַל לְהַתְחִיל בְּקִלּוּף אֲבָל רַק בַּחֲרִיטוֹת, בָּאוֹר הַמְסַמֵּא, בַּמְבַקֵּשׁ לְהִתְרוֹקֵן, אֶפְשָׁר לֶאֱחֹז יָדַיִם וְלִנְשֹׁם.

7. אֲנַחְנוּ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נֶעֱצַרְנוּ לְהִשְׁתַּהוֹת מַנִּיחִים לְנַגְמָ"שׁ – נוֹשֵׂא גְּיָסוֹת מְשֻׁרְיָן, לְפַלֵּס תַּדְהֵמָה בְּלִבֵּנוּ, הַתַּת קַרְקָעִי מִתְפָּרֵץ מִפַּחַד נַהֲמַת הַגַּלְגַּל. מַזָּל שֶׁבַּבַּיִת זְרוֹעוֹתֵינוּ עוֹד לוֹפְתוֹת לֶחֶם.

אֵין בְּרֵרָה. הַיּוֹמְיוֹם חַיָּב לְהַסְפִּיק.

8. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַצְמִיחַ כָּנָף כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ צִפִּיָּה לַבָּאוֹת. אִלּוּ רַק הָיְתָה חוֹלֶפֶת צִפּוֹר הָיִינוּ מַרְפִּים מְעַט אֶת קִמּוּט הַמֵּצַח.

9. עַל הָאֲדָמָה, בִּגְבוּל הַחֹמֶר, כָּחוּשׁ נָס הֶעָתִיד. הַהוֹוֶה תַּת קַרְקָעִי, פֶּלֶא, סַף מְפֹאָר הַמַּכֶּה אוֹתָנוּ בְּסַנְוֵרֵי הָרִיק. מַסְפִּיקָה יָד חוֹתֶרֶת לִפְעֹר אֶת כָּל חוּשָׁיו, לְהַעֲנִיק לָנוּ מְחִילָה. לְעוֹלָם נִהְיֶה חַיָּבִים מָקוֹם רֵיק תַּחְתֵּינוּ, נִקְרָא לוֹ אֱלֹהִים.

בְּתוֹךְ הַבּוֹר צֵל חוֹלֵם עַל עֵשֶׂב וְנֵס הַמַּיִם. וְאוּלַי זוֹ שְׁאֵלַת הַמַּעֲשֶׂה הַצּוֹדֵק, וְאוּלַי אֵלֶּה הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בַּמִּלָּה בַּיִת, וְאוּלַי זוֹ תְּנוּעַת הָאֲדָמָה שֶׁבִּגְלָלָהּ הָעוֹלָם אֵינוֹ מַסְקָנָה.

 טקסט לספר אמן ולתערוכה ״עקבות וצללים״ מאת מאיה כהן לוי גלריה גורדון | אוקטובר 2014