מאת ישראל גלבאן FLA.CO.MEN

אם יש רקדן בעולם שחייבים לראות לפחות פעם אחת זהו ישראל גלבאן, קטגוריה בפני עצמה בעולם הפלמנקו החדש הפרוגרסיבי כבר עשור וחצי. הכוריאוגרף הספרדי מסביליה, בן למשפחה אנדלוסית של אמני פלמנקו, הצליח לנפץ את הפלמנקו המסורתי, להרכיב אותו מחדש מהשברים ולרתום אותו לקול האמנותי-אישי שלו.

ביחד עם שישה מוזיקאים קורא גלבאן תיגר על אותו פלמנקו שהוא הצגה של יכולת וירטואוזית ושל צורניות אסתטית, והופך אותו להיברידי ונזיל, מפעיל עליו בחן אריסטוקרטי פרודיה, הזרה, תיאטרליות מוגזמת, ועוד אסטרטגיות הקוראות תיגר על הקאנון התנועתי, החזותי והמגדרי שמאפיין את הפלמנקו המסורתי ׳הטהור׳.

והכל קורה באיזו חופשיות מענגת. באיזה שילוב חכם ווירטואוזי של לעג עצמי, שמותח את הגבולות, אבל בעיקר מנסה לעשות פירוק והרכבה למה שהוא כבר יודע. מוקף קבוצה אקלקטית של מוסיקאים, של קולות מנוגדים, הוא הופך את גופו למגרש משחקים שלם – ידיו מתופפות על בטנו, והוא רוטט מהראש עד לקצות האצבעות ומשם עד קצה הבהונות, לאורך הגוף כולו, גם כשפלג הגוף העליון עושה דברים לגמרי סותרים, מאפשר חירות גדולה לידיים. מהצד, לרגע, הוא עומד קעור, בכיפוף מוגזם, שובר את מרכז הגוף על ידי הטייתו הפתאומית של פלג הגוף העליון הצדה או קדימה, מדאיג את הטהרנים. והוא מוציא קולות בימבום, או נובח כמו כלב, או אוחז במגף קרמי חלול ונושף לתוכו ליצור שריקות צורמות, לפני שהוא מנפץ אותו על הרצפה. לפתע הוא נעלם לפינה מוצללת בצד הבמה , מתיישב ומכרסם צ’יפס; באחד הרגעים היפים הוא מבצע בתוך ערימת מטבעות רצפים ארוכים של עבודת רגליים מהירה שיוצרת קול מתכתי בהיר, שווה זהב, כמו רוקד לפטרון האור.

ויש רגע שהוא חולץ את הנעליים, מוותר על עוצמת הרקיעה וממלא אותה בסימנים זוטרים של מה שהיה ואיננו עוד. וכשנדמה שראינו הכל הוא חוזר לבמה לבוש בגרסה עדכנית של שמלת הזנב המסורתית של הפלמנקו, מנפץ את אותה הבחנה ערכית, המקשרת תפישות של גבריות ונשיות לחלוקה בינארית של המרחב החברתי לחיצוני ופנימי, ציבורי ופרטי, פלג הגוף העליון שלו נע בתנועות רכות וציוריות כמעט של הזרועות, הכתפיים כפות הידיים והאגן, משקף את תפקידה החברתי של האישה, ומעניק לעצמו חירות יצירתית מוחלטת, פותח לנו עוד דלת.

זו אולי איננה יצירתו הטובה ביותר של גלבאן ולעיתים הדימויים הבימתיים מרגישים תלושים, לא לגמרי קשורים זה בזה, ומשמעותם הכוללת בתוך היצירה נשארת עמומה. כאילו שהנסיון המאומץ לחתרנות יצר גחמנות שהיא קצת מאולצת. אבל אין ספק שהעבודה הזו FLA.CO.MEN היא המשוחררת ביותר, המצחיקה ביותר, והמענגת ביותר גם עבור אלה שהם אינם חובבי פלמנקו מושבעים. כי התחביר התנועתי של גלבאן, הוא ללא ספק, הממד המרתק ביותר ביצירתו, ורק בשביל היקום הלחוך להבות שמתגלה לנו אצלו בגוף, שווה תמיד לחזות בו.

קרדיט צלם Jean-Louis-Duzert