לֶאֱרֹג אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר
קַוֵּי אֹרֶךְ וְקַוֵּי רֹחַב, בְּאִטִּיּוּת כִּמְעַט מַכְאִיבָה, כָּזוֹ בָּהּ כָּל רֶגַע הוּא הַתְחָלָה שֶׁל שְׁתִיקָה. וְשׁוּם מִלָּה אֵינָהּ עֲדִינָה דַּיָּה לְבַטֵּא אֶת הַזְּמַן הַזֶּה.
חִפּוּשׁ אִטִּי, מִתְמַשֵּׁךְ, מְדִיטטִיבִי, אַחַר הַיֹּפִי הָאָבוּד מֵרֹאשׁ.
מִקְשָׁה אַחַת כֻּלָּהּ שֶׁקֶט שֶׁבָּאִי שֶׁקֶט, מַחֲזִיקָה אֵיזֶה סִכּוּם צָפוּף, אֵיזֶה סֵדֶר מְדֻיָּק בְּתוֹךְ הַתֹּהוּ.
אֵין נְשִׁימָה קַלָּה.
רִבּוּעַ קָטָן שֶׁל בַּד לָבָן, קְצָת מְחֻסְפָּס, תָּוִית: oslo xxl, הֶעְדֵּר הַגּוּף, קֹר וְלַהַט בּוֹ זְמַנִּית.
לְהַעֲבִיר אֶת הַיּוֹמְיוֹם מִכִּיס לְכִיס לְחַפֵּשׂ, לְהִתְעוֹרֵר.
כְּשֶׁמְּגַלִּים לוּלָאָה נִּתְקָפִים שִׂמְחָה פִּתְאֹמִית, יֵשׁ לְאָן לְהוֹלִיךְ אֶת הָאֶצְבַּע.
חַיֵּיהֶם הַבִּלְתִּי נִּגְמָרִים שֶׁל הַבְּגָדִים, מַכְרִיחִים אוֹתְךָ, שׁוּב וְשׁוּב לְהִתְנַסּוֹת
בְּאִי הַשֶׁקֶט בּוֹ בְּלִי הֶרֶף מִשְׁתַּנִּים פְּנֵי הַדְּבָרִים וְעִם זֶה נִשְׁאָרִים וְקַיָּמִים.
אֲבָל אַחֶרֶת. גַּם כְּשֶׁחֵלֶק נִפְרַם הַסֵּדֶר נִשְׁמַר, כָּל דָּבָר חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ
אֲבָל אַחֶרֶת.
כָּל פִּסָּה הִיא אוֹבְּיֵקְט שֶׁל תְּשׁוּקָה, אִינְטִימִיוֹת שֶׁל יָדַיִם, עַד שֶׁאֶפְשָׁר
לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּדַיִם רוֹחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ הַבַּדִּים.
רֶשֶׁת סְבוּכָה, אוֹצָר סָגוּר, אֵיזֶה כֹּחַ פְּנִים גַּרְעִינִי.
חוּטֵי הַנְּחֹשֶׁת, צבַע הַשְׁתִי, שָׂדֶה שְׂעוֹרָה מֻזְהָב בְּאוֹר אַחֲרוֹן מַחֲזִיק אֶת
הַכֹּל. וְזֶה מִתְחַוֵּר לְאַט כְּאִלּוּ בְּאַקְרָאִי.
כַּפְתּוֹר שטוּחַ קָטָן, לִרְכֹּס, לְהֶחְדִּיר, לִפְרֹם. עֲצַמוֹת, שֶׁנְהָב, שִׁרְיוֹן צָב,
פְּלַסְטִיק שָׁקוּף קָשֶׁה. לִבִּי יוֹצֵא אַחַר הַכַּפְתּוֹר הַבּוֹדֵד הַזֶּה, וְאִם תִּשְׁאֲלוּ
אֵיךְ אֲנִי יוֹדַעַת, יִהְיֶה לִי קָשֶׁה לְהָשִׁיב.
שֵׁנִי שַׁרְווּלִים מְחֻבָּרִים כְּאִלּוּ הָיוּ שְׁתֵּי כְּנָפַיִם, לֹא שַׁיָּכוֹת לְגוּף, מוּנָחוֹת
לְבַדָּן בַּמֶּרְחָב הַלָּבָן, עוֹצְרוֹת אֶת הַיָּמִים הַחוֹלְפִים. הַכֹּל נוֹדֵד הַלֵּאֶה, זוֹכֵר,
חַי. וְכַמָּה דְּחִיפוּת יֵשׁ בַּשַּׁרְווּלִים הָרֵיקִים לְחַבֵּק אוֹ לָעוּף.
וְאֵין מָה לַעֲשׂוֹת עִם כָּל זֶה. אֵיזוֹ הֲקָלָה.
"אוסלו XXL" טקסט לספר אמן: גלי כנעני שנקר מרץ 2012
Weaving What Is Left
Vertical and horizontal lines, in an almost painful tardiness, in which each moment is the beginning of silence. And no word is delicate enough to express this time.
A slow, enduring, meditative search for the beauty lost in advance.
One piece is all the quiet in the disquiet, holding some dense summary, a precise order in the nothingness.
There is no light breath.
A small square of white fabric, a little coarse, with an Oslo XXL label, the absence of a body, cold and intense heat simultaneously.
Moving the every-day from pocket to pocket, searching, awakening.
Discovering a buttonhole and being struck with sudden joy, the finger can be led somewhere.
The immortality of clothes forces you, time and again, to experience the restlessness in which things constantly change and yet remain. But different. Even when a part is split open order is maintained and everything is restored, but different.
Every piece is an object of desire, intimacy of hands, until these hands are felt bustling within the fabrics.
A tangled web, a closed treasure, some inner nuclear force.
The bronze threads, the color of the warp, a golden field of barley in the last light grasping all. And slowly it becomes clear, almost arbitrarily.
A small flat button, to close, penetrate, unravel. Ivory bones, turtle shell, hard transparent plastic. My heart goes out for this desolate button, and if you had asked how I know, I would find it difficult to respond.
Two sleeves tie these two wings, detached from the body, placed alone in the white space, stopping the passing days. Everything wanders on, remembering, living. And how much urgency is there in the empty sleeves to embrace or to fly.
And nothing can be done with all this. What a relief.
GALI CNAANI/ OSLO XXL Catalouge,Shenkar 2012 translation Efrat Weiss
