העבודה ״Raining Men״ פורשת טווח אפשרויות נרחב של אינטראקציות גבריות, החל ממארחים חשופי חזה המחלקים צ׳ייסרים בכניסה במצב של כמיהה וציפייה וכלה בקברט ראוותני. פורשים בפנינו בחינניות גדולה, הצעה למסע בביבי המין הגברי הישראלי הטיפוסי. משרטטים בגוף נחרץ את גן התענוגות הארציים, כל יקום התשמישים הגמישים, שפע רגעי חיים מפוטפטים, מפוספסים, קומיים, קוסמיים, מתוקים ומתוחים, של פרטנרים שהם נוגעים נוגים, מהססים ומרססים, מורחים צבעי מלחמה, רודני מין ורקדני מין, מהדסים ומעכסים, מתרוצצים על עקבים, בוערים, קרים ומופקרים, טרנס בטרנס, נימפיות ומילפיות. יוצרים במשך שעה וחצי תשבץ היכול להיקרא לרוחב או לאורך, כאפיזודות נפרדות, כסיפור בהמשכים או כאורגיה ענקית וסימולטנית. גורמים לנו להתמסר לארומה המאלחשת של הייצור המהיר הנונשלנטי, שאין בו סיג אחד של זיוף. 

ושלושת הרקדנים השותפים ליצירה, תומר גיאת, גלבוע אגר ואורי דיקר נעים בתוך הקלישאות בקלילות שובת לב. לרגע קווי המתאר של הדמויות עשויים בעיקולים מאטיסיים, דמות אחת הופכת לאחרת בחדווה קוצפת. והנה הם כבר משחקים שבע בום, מתפתלים בתוך הספירה, עוברים לשחק את משחק החברה 21 שאלות, סביב אִישִׁיּוּת. מתלטפים ומחליקים זה על גבי זה, ׳אחי׳ ׳אחי׳ הם פונים זה אל זה ׳לא אחי׳ ׳הכל טוב אחי׳. נישאים בסחיבת פצוע, פורשים שדות לינולאום חום לזחילת גחון, נשכבים בפזצט״א-פול, זחל, צפה, טווח, אש,על ריק. חוזרים כל פעם מחדש למצב התזזיתי הרגיל, לכל אחד סגנון היצמדות משלו, ואינטימיות המגע כמעט בלתי נסבלת אבל באופן חכם ממד ההתעללות נמנע מלהגיע לאותה איכות עלוקתית אלימה או למצב שהוא מצטבר ומתגבש כבעל משקל דרמטי.

באחד הרגעים היפים, שניים מהם עומדים בתחתונים אחד מול השני בתנוחת קרב או ריקוד, בין פיותיהם אחוזה מפוחית, והם רוכנים מעט קדימה ונשענים זה על זה, דוחפים, מצמידים חזה ומתנגחים, נושפים ומתנשפים, המפוחית מפיקה צלילים, כל אחד מהם הופך את גופו לכלי תהודה, בורא לו סגנון וקצב משלו, יוצרים תחושה של סנכרון, של דיאלוג, עד ששני הגופים ביחד הופכים למנגנון סאונד, פנים וחוץ בה בעת, סבך בלתי ניתן להתרה אך גם בעל היגיון, סדר ומשמעת פנימית אדירים, תמונה חלומית וסוערת של מערכת הרטטה.

והם מורחים ונמרחים בצבע, מותירים עקבות של מניפולציות גופניות על ריצפת הניילון. מערפלים את הגבולות בין הלגיטימי ובין הלא־לגיטימי, כמו בין נשיקה על הלחי ובין זליגה לכיוון הפה בין ידידים. בסיקוונס יצירתי ומסוגנן, הם מגחיכים את שיר ההעצמה הסנטימנטלי Hero של מריה קארי העוסק בכוח האינדיבידואלי שטמון בכל האדם וביכולת שלו להיות הגיבור של עצמו. משלבים שירה במקהלה עם שחייה צורנית בתוך שיכשוכית פלסטיק, טובלים ראש, מגרגרים ומשפריצים לכל עבר. דגים מחוץ למים. 

ואחרי שהם התחילו מהפיצוץ הבלתי־מבוקר הם מתקדמים לאט, בדרך של התנסות ושחיקה, התעייפות וחזרה אל הכיסוף. גפיים עוברות מטמורפוזה לאברי מין, צומחים, מתעבים, מתנפחים, שולחים יד-חדק, מזדקרים בלי קנה מידה, נגועים בחוסר פרופורציה. אינם מסגירים דבר, מלבד מלנכוליה שמחה בחלקה.

והנה הם בעירום מלא, ברצף תנועתי המהדהד את מחול ההבעה הגרמני, נעים בכיוונים אלכסוניים, נקשרים שוב ושוב לריצפת המדרגות, מגדירים כל פעם מחדש את הנקודות המשיקות, בוראים מבנה שלם עבור הנפש של הגבר העכשווי, המתמודד עם הגוף וחשקיו ועם הניכור ומחיריו, מבנה נחוץ משום שאזלה האפשרות להשתמש בפיגומים הקיימים, מבלי להתעלל בהם. וככל שהם בנאליים וקלישאיים יותר, יש בהם איזו איכות פוסט־אירונית כלפי קטגוריית צבירת המשמעות עצמה. ודווקא ההשמשה מחדש לא של הסנטימנטלי, האישי והסימבולי, וגם לא של האזוטרי, אלא של הלכאורה אגבי, יוצרת עדות מזן חדש על עולמם של גברים ישראלים כיום.

ובסוף כשהם ישירו ביחד חמושים עם גיטרה ותוף מרים, את הלהיט ״It’s Raining Men של ההרכב המוזיקלי The Waters Sisters, מזמינים את הקהל, ניתן יהיה לחוש כי הרקדנים, שהגיעו לאולם ברגע הראשון שהגענו כסחורות, כשהם מזכירים את אותם דוגמנים חטובים וחסונים ללא חולצה שנהגו בחברת אברקרומבי להציב בכניסה לקומפלקס שבשדרה החמישית בניו יורק, מרגישים בבית בעולם, אולי אף יותר מאתנו. מציגים את ממצאיהם לא כפעולה של ניכוס אלא יותר כמחווה של התרוששות.

והקלילות הפרומה של “Raining Men” אינה בעוכריה כי אם הדבר שמגדיר אותה, שהופך אותה למה שהיא – פאן נונשלנטי לא יומרני, פחות מחויב לליטושים וגימורי יתר, מה שהופך אותה לישראלית כל כך, נטועה לגמרי במקום. ומוטב לו לצופה להיות נכון ללכת צעד נוסף לקראת אור מרין ואורן נחום; לוותר על גישה חמורת סבר והיסטוריציסטית התרה אחר מערך שלם, הטרוגני, עם אזכורים מובהקים, לטובת יחס קליל שמוכן לקבל הצעה סוגסטיבית מעורפלת, לא מתחייבת ולא מסכמת. הרהור אסוציאטיבי, משחקי, לא מלחיץ, לא נפוח, אקלקטי. מהנה כל כך.