בעבודותיה האחרונות של יסמין גודר, במקום דינמיקת יחסים של רקדנים אקטיבים וקהל פסיבי, היא מעבירה חלק מהכוח והיוזמה של העבודה לידי הקהל, כשהגיבור האמיתי עבורה הוא כמו תמיד הגוף.

העבודה “פעולה פשוטה” נוצרה בהשראת המזמור הקתולי מהמאה ה-13 סְטָאבָּט מָאטֶר המתאר את הרגעים בהם עומדת מרים, אמו של ישו, ליד צלבו של ישו וצופה בייסוריו.

בתוך זירה המחופה בבד, מזמינים ששת הרקדנים של את הצופים לקחת חלק בסדרת פעולות פשוטות לכאורה. בכל פעם ניגש אחד מהרקדנים למישהו מתוך קבוצה של כארבעים איש ומזמין אותו להצטרף אליו למרכז החדר. יחד, זוגות זוגות של אנשים מכל הגילאים והסוגים, הם משכפלים שוב ושוב כבמבני מראה אמון והתמסרות, בכל טכניקות שיווי המשקל, ההתרפקות והרפיון, כמו ארכיון שלם של הכנעה וכניעה שנדמה בהתחלה כמנותק מסיבות ונסיבות.

ובקצב איטי, נוצרת ציפיה שיקרה משהו, אווירת המתנה לאירוע, לדרמה או לפתרון. ולאט לאט מה שהתחיל בלחיצת יד, בחיוך קטן, הופך לריטואל טיקסי בו הרקדן והצופה משחזרים שוב ושוב את הקונסטרוקציה המינימליסטית של סצינת פייטה, דימוי העל של הנצרות, בו מריה מערסלת את בנה ישו המת, לאחר שהוא הורד מהצלב. הצטברות של מיזנסצינה שובת לב של דמויות שכמו הוקפאו בעיצומה של פעילות אנושית מרוכזת בעצמה, שמעניין יותר לחשוב עליה כרכיב בסדרה שלמה המייצרת טענה בעלת תוקף מצטבר מאשר כרגע יחיד. והליווי המוסיקלי של תומר דמסקי המזמרת ומנגנת בשרוטי בוקס, כלי נגינה הודי, יוצרת פני שטח מקורצפים, והצלילים העיליים רגע לפני שמצטברת תחושה שזהו מרחב של התעללות גמורה, שורטים וחודרים לתוכנו פנימה כמו דבר מודחק שצף באופן לא רצוני.

ומה שיפה כאן הוא שהכל קורה מתוקף דינמיקה אותנטית, ולאו דווקא מתוך שליטה מוחלטת בסיטואציה ובאפס הסתכנות. ועדיין יש על גודר להיזהר מאותה נכונות מפתיעה של בני אדם למלא הוראות בהינתן דמות סמכותית שאומרת להם מה לעשות, מרמת הצייתנות שלהם העולה במצבי עמימות וזרות, בהעדר אחריות אישית הם משוללי חוש ביקורת. להיזהר מלהגיע לעבודות שנראות כמו סימולציות של גורו בכת, המעודדות את העדריות המעריצה וחסרת הבקרה של המשתתפים, בהליך המגיע עד כדי פארודיה.

גודר, בעזרת שיקול הדעת והאסתטיקה המצויים ברשותה, מצפה מהקהל שיחווה את אמנותה מאותה פריזמה א־חומרית של אמנות־גוף בלתי אמצעית, כחליפין של רגשות ותודעות בלתי ניתנים לכימות ולהמרה. יוצרת בועה מלאכותית מקדמת־מאגיה, ומצליחה לבסס דרך הריבוי של אותו הדבר, את מופע הכניעה השלם. ולמי מאיתנו שמוכן לכך, מוצע מין יקום מתגמל שעצב של נוף רפאים נסוך עליו.

״פעולה פשוטה״ של גודר, אחת הכוריאוגרפיות המקוריות של המחול הישראלי, היא עוד מסע מתמשך המסרב להגיע לנמל מבטחים. זוהי רומנטיקה במובנה העמוק, ההומני, שקב של חיוך נבון נלווה לה, המרוממת את נפשם של הנוסעים איתה.