להקת המחול ג'יורדנו שיקגו:

העולם רוצה בידור. לָעולם של 2015 אין כוח לכובד ראש, לרצינות. הכל נע במהירות האור לכיוון הקצר יותר, גדול יותר, צעקני יותר. הדרמטיזציה אינה יודעת שובע והדרך בין הפתיחה לבין השורה התחתונה הולכת ומתקצרת. וכך גם נראה המופע של להקת המחול "ג'יורדנו שיקגו", שהגיעה השבוע לראשונה לישראל במסגרת סיבוב הופעות עולמי, המציין 50 שנה להקמתה: קצר, מהיר, קליט – זהו המסר.

גאס ג'יורדנו שהקים את להקת המחול ב-1963,היה רקדן, כוריאוגרף ומייסד בית הספר למחול הג'אז – שבשנות ה-70 התפשט והפך לאחד הסגנונות הבולטים בלימודי מחול ובין להקות מודרניות. כיום, עומדת בראש הלהקה המנהלת האמנותית נאן ג'יורדנו, ביתו שחונכה ואומנה על-ידי אביה והמנטור שלה.
ג’יורדנו אף הצהירה באחד מהראיונות איתה כי היא רואה בעבודתה שליחות ועבורה “הרעיון של הפיכת מוזיקת ג’אז ומחול ג’אז ליצירה שלמה ייחודית ואיכותית ככל האפשר היא משימת חיים״ אותה היא מרגישה, היא ירשה מאבא שלה.
אז נאן ג׳יורדנו אמנם אימצה את הטכניקות של הג׳אז המוקדם אבל לא את השאיפות המהפכניות של אביה כך שהעבודות שנבחרו נשארו מלאכת התענגות מועצמת בלבד. הרצון להפגין את רוח הלהקה ואת העושר הסגנוני שלה, השאיר אותנו עם שש עבודות קצרות שהפכו לבליל חסר אחידות, מין רפרפת מרפרפת, שאין שום מנה עיקרית לפניה או אחריה. והכל שוכן בכוריאוגרפיות עליזות ומשובבות עין ולב בססגוניות ידידותית וקלה לעיכול;

״יציאה 4״ של הכוריאוגרף הישראלי-אמריקאי רוני כורש, פתחה את הערב באופן מבטיח. ולמרות ההידהוד הברור לריקוד הדבקה מתוך ״וירוס״ של אוהד נהרין כולל הצעקות, היא הטעינה את הרקדנים באיזה כוח משחרר. והמוסיקה האתנית יצרה איזה תזמור רב קולי בין ההשהייה לתנועה המתעצמת, כאילו יצאו כולם למין מאבק שתכליתו לא ברורה.

שתי העבודות שחתמו את הערב ״כמו 100 גברים״ מאת ג׳ון להרר ו״זה מרגיש טוב ומתוק״ מאת ריי ליפר, כוריאוגרף הבית של תוכנית הלהיטים "X פקטור" מאנגליה ושל התוכנית "רוקדים עם כוכבים" בארה"ב. אמנם עסקו במחול לכאורה, אבל רק מההיבט השטחי, חסר ההבחנה באופן התוסס ביותר. ליפר, חובב סוכרים מודחק, החזיר אותנו למחזות הזמר בברודווי באופן סכריני עד צרבת, בכוריאוגרפיה סלונית מצועצעת ותפלה.
ובינתיים, השוק אומר את דברו.