עַל הַסֵּפֶר
בספר השירה השני שלה, ענת זכריה כותבת על המתח בין הכמיהה לקרבה לבין הצורך לשמור מרחק. השירים עוברים בין קול יחיד לקול רבים, ובין רגעים אינטימיים למבט על חייהם של אחרים.
מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר
בגלל טעות אנוש
מִישֶׁהוּ הִבְטִיחַ לָנוּ שֶׁיֵּשׁ מָחָר
אָז אֲנַחְנוּ לֹא מְמַהֲרִים לֶאֱהֹב.
מִבְחַר שִׁירִים
מִן הַבִּקֹּרֶת
״מפגש אינטימי, חד פעמי ובלתי ניתן למיצוי, בין כאב ויופי״
הירש קורא את ״אל תעשה לי ילד״ ואת השירים שסביבו בלי לצמצם אותם להצהרה אחת על אימהוּת.
רפי וייכרט · ״להשתייך אל הבדידות״ · ynet
וייכרט קורא את הבדידות בספר גם כמקור למבט חומל על אחרים.