מי שראה את עידו תדמור על הבמה בשנה וחצי האחרונות רוקד ליצירותיהן של היוצרות הרעננות מירב כהן ורייצ’ל ארדוס, קיבל רקדן בשיא תפארתו, שתנועת הגוף שלו על הבמה מצליחה לפלס שביל ביער בכוחו, כוח האינדיבידואל. עכשיו הוא חוזר ליצור, ומעלה בבכורה שני דואטים שהוא רוקד בהם עם הרקדנית הפולניה אלווירה פיורון מתיאטרון המחול זאוירובניה.

בעבודה Engage שפתחה את הערב, חושף אותנו תדמור למערכת יחסים זוגית של חיים שלמים. ברקע על מרקע דמוי טלוויזיה ישנה מוקרן סרטון אנימציה בשחור לבן שמספר את סיפורם הזוגי משחרר אותם ללכוד את הרגע הבימתי בן החלוף על על גווניו, ועל המחוות הפעוטות ביותר של בני האדם הפועלים בתוכו. זוהי יצירה דיאלוגית מאוד, כל תנועת יד מכה חיים באיזה גונג ומפעילה את תגובת בן הזוג השני. ויש גם שני שטיחים אוריינטלים שזזים ממקום למקום, לא נותנים להם את האופציה לפרוץ החוצה, משאירים אותם רוב הזמן מכונפים כשהבדידות שורקת מכל עבר חזק.

ברגע אחד של שיא נחלצת אלווירה בפשטות מתוך המרחב, כורכת סביב גופה את השטיח כל פוטנציאל המלכות רוחש סביבה, והיא נכונה לפסוע אל תוך השאגה, להותיר את צילה מאחור, ברגע של טרנספורמציה פלאית שאם היא תימשך היא תצליח להפריד בין השנים לעולם.

העבודה השנייה Rust , אותה יצר עם רייצ’ל ארדוס, היא עבודה עדינה ואיטית מאוד, שנרקדת על שקט או לצלילי שריקה חרישית. הפעם הזוגיות נעה על קו העור ממש, חבויה בדם, אחרי שכבר הלב נחבט, ושום מאורע לא יפר את מה שהחריש מאינטימיות וכאב. הנה הם מסמיכים זה לזו צוואר, ראשיהם תכף נוגעים, רוקדים, וכל חלומות העולם רוחפים.

פיורון רקדנית נפלאה והיא דבקה בתנועה באופן שובר לב. לטעמי הפרטי, הבשלות שלה הכבידה על תדמור, ועדיין זהו ערב יפה מאוד בו יכולנו למצוא את עצמנו מאחורי עצמם, לא פעם, חבויים.

קרדיט צלם: גדי דגון
קרדיט צלם: גדי דגון

 

פורסם בידיעות אחרונות ב-22 בדצמבר 2013