״רקוויאם גרמני״- בלט דיסלדורף:

העבודה ״רקוויאם גרמני״ של מַרְטִין שְלֶפְּפֶר, הכוריאוגרף והמנהל של בלט דיסלדורף, היא מעין אנדרטה מונומנטלית, תזכורת מרה ומתמדת לקיום, לגוף המשיל את תאיו, והן ליקום המתפרק תדיר.

העבודה המבליחה מתוך אפלת הקירות השחורים בעזרת תאורת ניאונית קרה ודרמטית, בנויה מרצפים קצרים של כוריאוגרפיה למוסיקה של יוהאנס ברהמס.

את הרקוויאם שלו, מיסה עבור המתים, סיים להלחין ברהמס בשנת 1866 אחרי שני אירועים טראגיים: מותה של אימו ומותו של חברו המלחין רוברט שומאן. אלא שבניגוד לליטורגיקה של הרקוויאם הקתולי, אשר ממקד את תשומת ליבנו בגורלו של הנפטר, תוך שילוב זעם ויראה, ברהמס בחר טקסטים מתוך הכתבים הלותרנים המביעים תקווה ונחמה עבור החיים.

הכוריאוגרפיה של שְלֶפְּפֶר הנישאת על גבי המוסיקה של ברהמס, מחוללת בעזרת המסה הגדולה של 45 הרקדנים תמונות מלאות הדר, התרחשות חלומית, תמונת עולם אשליתית, מקודדת, מרהיבה ומלבת דמיון, שהמוות הוא היסוד הסמוי גלוי שלה, מה שלעולם חותר תחתיה.

בעומק הבמה מציב שְלֶפְּפֶר מעין אינקובטור, קליניקה או מעבדה. חדר המתנה ארוך שדרכו אנחנו מתבוננים בצלליות הרקדנים, כמדענים הבוחנים ניסוי העוסק במחשבת נצח ארוכה. כי כל מה שקורה בתוכו מצד אחד זוטר ביחס להתרחשות הכוללת אולם מצד שני הוא אולי הנצח האפשרי היחיד.

וכל מה שקורה על הבמה כמו סר למרות השחור ונוגס בו. ורוב הזמן ההרכב נע ביחד, בהצטופפות כפויה. יחד הם רצים לקדמת הבמה, נעים כגל, מוטחים מתמוטטים לריצפה או נאבקים באוויר עם הזרועות. והריצפה הבוהקת כמראה משקפת הכל. רקדן רוקד סולו בתוך עיגול של אור, הגוף הנאבק בריצפה כמו מנסה לחדור לאדמה ורק כף רגל אחת זוכה להזדקף, נמתחת לשמיים. רקדנית חוצה את הבמה על נעל פוינט אחת בלבד, מדמה צליעה, בסולו שמחורר את ההרמטיות. וכולם זוכים בסוף באפשרות לנסוק מעלה והחוצה אל הכוכבים כשללולאות המחוברות לחבלי הצלה יורדות מהתקרה. וכמה חבל שהביצוע לא תמיד היה חד ובהיר ואחיד בעיקר בקטעי האוניסונו.

האהבה שיש בנו למבנים כביריים גורמת לנו להיקסם ממה שקורה על הבמה להתמסר לאיזה בוהק מתעתע אבל בסופו של דבר אנחנו נשארים עם דימוי רומנטי מאוד של עיר חרבה שהשיטוט בה לירי. ושתסלח לי הרקדנית שרגלה נעקדה בסוף בטעות באחת מהלולאות החבל שנשלחו , צרחת הפחד האנושית שלה היתה בדיוק מה שהעבודה הזו היתה צריכה כי היא קירקעה הכל בדיוק כמו שצריך כנגד הברוטאליות הגלובלית.

Gert Weigelt בלט דיסלדורף

שתפ.י ביקורת