קל כל כך להתלהב מ״תחת מצור״ של הכוריאוגרפית הסינית חדורת המוטיבציה יאנג ליפינג. מבחינה חזותית ספק אם ייראה השנה על במותינו מחול מרהיב יותר. כל קומפוזיציה וכל סצינה במחול הזה יפה להפליא, והתפישה הצבעונית מרשימה לא פחות.

“תחת מצור” מבוסס על סיפורו של הקרב העקוב מדם שנערך בתחילת המאה השנייה לפני הספירה בין שליטי שושלת  צ’ו ושושלת האן  שבסופה הובסו צבאות שושלת צ’ו במחיר מר. במלחמה ששינתה את פני ההיסטוריה של סין.

וכבר מרגע הכניסה לאולם הרושם בל יימחה. מעל הבמה תלויים אלפי זוגות מספריים בשורות צפופות, נעים כמו עלווה חדה בתוך יער נושם, צליל הקירקוש המתכתי שלהם המבשר את הבלתי נמנע ומתמזג עם מוזיקה של שני כלים סיניים מסורתיים. בפינת הבמה הימנית יושבת נערה לבושה לבן, מול ערימת ניירות, כל הערב היא תיצור בשקט מגזרות נייר, מעצבת אותיות סיניות מהערימה המושלגת הטוות את המתרחש. 

על העיצוב אחראי זוכה האוסקר טים ייפ שעיצב תלבושות ל”נמר דרקון” של אנג לי ושיתף פעולה גם עם היוצר הבריטי אקרם קאן. מה שאומר שמופע הראווה הזה לא יעצור לרגע, מציל את העבודה מהבנאליה, מכה בנו כמו מטר של חיצים ביופי רב, במיומנות, וביכולות אקרובטיות, עד הסוף הבלתי נמנע בו כולם יתבוססו בתוך נחיל דם של נוצות אדומות, ברכות אפקטיבית. 

אבל בשלב כלשהו היופי הזה מתחיל להעיק, כאילו הוא מרובה מדי, והלב מייחל לאיזה חספוס, לאיזו תמונה שהיא פחות ממושלמת – ובעיקר, למשב של חיים שיערער את תחושת הקיפאון שמשרים ההוד והשגב האלה. אחד הרגעים שהיה בדיוק כזה, הוא הסולו המבריק של הרקדן חן שן־יואן בתפקיד הפילגש. כמיטב המסורת של האופרה הסינית בה הגברים מגלמים נשים. הדרך בה גופו נע בתוך אלומת אור, יצר באיפוק ובדיוק את הקיום הנשי המוחלט בתוך הרגע, מכמיר את הלב. וגם הדואט האחרון עם המאהב המובס שלו, שיאנג יו, היה יוצא דופן. השקט והנתינה המוחלטת של השניים הסמיכה את האוויר.

וגם אם עולות כאן שאלות של נאמנות ובגידה, לוחמנות ופציפיזם, תשוקה, אהבה, שנאה וקנאה הן מיד יחלפו, לא מצטברות לדרמה הקושרת את הקהל לדמויות ולגורלן. נדמה שיאנג ליפינג נתקעה בין רצונה ליצור את המחול המרהיב ביותר שנראה על הבמה, לבין רצונה ליצור הרהור נושא משמעות וכך יש ב“תחת מצור” משהו מרוחק ומנוכר, המבליט את הצד הראוותני של המחול על חשבון האנושי או הרגשי. 

תיאטרון המחול של יאנג ליפינג, הוא עסק מסחרי לכל דבר. הלהקה, המגיעה ממחוז יונאן בדרום־מערב סין,  היא חברה נסחרת בבורסה שמגלגלת מיליונים ומופיעה מאות פעמים בשנה. והיא באה לכאן לא רק לתת אלא גם לקחת אותנו שבויים. אותנו שהתמכרנו לכל הסיפוקים המהירים. כי המחול הזה הוא כולו ספקטאקל; אבל זהו ספקטאקל כה מוקפד ומחושב, מזהיר וזהיר, עד שהוא ניצב על הבמה כחפץ נוי מפואר, שמבקש שיתבוננו בו, אך לא יגעו. וכך, גם הוא לא ממש נוגע. ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.